מתחילים בסקירה מקיפה של החניון כדי לזהות אזורים בעייתיים במיוחד. לאחר מכן, בתהליך העבודה מסירים לכלוך  באמצעות ומטאטאים.

כדאי להתאים את תדירות הניקוי בהתאם לרמת השימוש בחניון, למיקום הגיאוגרפי ולתנאי מזג האוויר. למשל, חניון במרכז עיר עם תנועה רבה ידרוש ניקוי תכוף יותר מאשר מתחם באזור שקט יותר. באופן כללי, אנחנו ממליצים על ניקוי יסודי לפחות פעם בחודש לחניונים בשימוש גבוה.

חניון נקי מפחית משמעותית את הסיכון לתאונות. למשל, כתמי שמן שלא מטופלים יכולים להוות סכנת החלקה רצינית, במיוחד בימי גשם. בנוסף, לכלוך וחול שמצטברים יכולים לשחוק את המשטח לאורך זמן, מה שעלול להוביל לסדקים ובורות.

היתרון המרכזי של ניקוי לילי הוא מינימום הפרעה לפעילות השוטפת של העסק או המבנה. כשהחניון ריק או כמעט ריק, צוותי הניקיון יכולים לעבוד ביעילות מרבית, ללא צורך להתחשב בתנועת כלי רכב או הולכי רגל.

בנוסף, ניקוי לילי מאפשר לחומרי הניקוי להתייבש כראוי ללא הפרעה, מה שמבטיח תוצאות טובות יותר. זה גם מאפשר להשתמש בציוד גדול יותר ויעיל יותר, שלא תמיד מתאים לשימוש בשעות היום העמוסות.

המלצות: בקשו המלצות מחברים, קולגות, או עסקים אחרים שנעזרו בשירותי ניקיון.
ביקורות מקוונות: חפשו ביקורות ודירוגים של חברות ניקיון באתרי אינטרנט וברשתות החברתיות.
אתר האינטרנט של החברה: בדקו את האתר של החברה כדי לקבל מידע על השירותים שהיא מציעה, הניסיון שלה והלקוחות שלה.
ותק וניסיון: חברה עם ותק וניסיון בתחום סביר להניח שתהיה מקצועית יותר.

ליידע את כלל באי החניון לגבי שעות וימי ביצוע הנקיון ועל האיסור לחנות בו בימים אלו,
לפנות לכלוך גס / ריהוט / ציוד מהחניון.
לוודא שהניקוזים בחניון תקינים.
להפעיל את המפוחים בחניון.

משך הזמן הנדרש לניקוי חניון משתנה מאוד ותלוי במספר גורמים משמעותיים:

גודל החניון: חניון גדול יותר ידרוש באופן טבעי זמן רב יותר לניקוי מחניון קטן.
מצב החניון ורמת הלכלוך: חניון מוזנח עם הצטברות רבה של לכלוך, ידרוש זמן רב יותר.
סוג החניון: חניון פתוח לעומת חניון סגור או תת-קרקעי יכולים להשפיע על זמן הניקוי. חניונים סגורים עלולים לדרוש אוורור נוסף במהלך הניקוי.
סוג הריצוף: סוג הריצוף (אספלט, בטון,) משפיע על שיטות הניקוי והזמן הנדרש.

ברוב המקרים, כן, יש צורך לקבל אישור מהעירייה כדי לצבוע חניית נכים.
הנה מספר סיבות לכך:
הקצאת חניית נכים היא בסמכות העירייה: על פי חוק חניה לנכים, הרשות המקומית היא זו שמוסמכת להקצות ולסמן מקומות חניה לנכים בסמוך למקום מגוריהם, במידה ועומדים בקריטריונים מסוימים.
הבטחת תקנים וסימון אחיד: העירייה אחראית לוודא שסימון חניות הנכים נעשה בהתאם לתקנים הקבועים בחוק (כגון צבעים, מידות וסמל הנכה). צביעה עצמאית עלולה שלא לעמוד בתקנים אלה ולהיות לא חוקית.
מניעת חסימת מעברים והפרעה לתנועה: העירייה מתכננת את מיקום חניות הנכים תוך התחשבות בנגישות, בטיחות ובזרימת התנועה. צביעה עצמאית עלולה לגרום לחסימות או הפרעות.
הימנעות מקנסות: צביעת חניית נכים ללא אישור עלולה להיחשב כעבירה ולגרור קנסות.

בבניין מגורים פרטי, עקרונית אפשר לסמן חניית נכים, אך התהליך שונה מבשטח ציבורי ודורש התייחסות למספר גורמים:
1. הסכמת בעלי הדירות (בבית משותף):
אם מדובר בבית משותף, סימון חניית נכים בשטח המשותף (כגון חניה בחצר או בחניון משותף) דורש את הסכמתם של לפחות 60% מבעלי הדירות בבניין. זאת בהתאם לסעיף 59ג לחוק המקרקעין.
יש להגיש בקשה לוועד הבית או לכלל הדיירים ולצרף אישורים רפואיים המעידים על הצורך בחניה נגישה.
ההחלטה על הקצאת מקום חניה קיים או הכשרת מקום חדש כחניית נכים תתקבל ברוב של 60%.
בעל הדירה המבקש את החניה יישא בכל העלויות הכרוכות בהכשרת החניה והתאמתה. עם זאת, קיימת אפשרות לקבל סיוע במימון ממשרד השיכון.
2. אישור מהרשות המקומית (עירייה):
גם בתוך שטח בניין מגורים פרטי, במיוחד אם החניה גובלת בשטח ציבורי או משפיעה על הנגישות מבחוץ, מומלץ ואף עשוי להיות נדרש לקבל אישור מהעירייה.
העירייה אחראית על הסדרת החניה ועל הבטחת נגישות לנכים במרחב כולו. סימון עצמאי ללא תיאום עלול להיות מנוגד להנחיות העירוניות.
במקרים מסוימים, העירייה עשויה לדרוש שהסימון יבוצע על ידה או תחת פיקוחה כדי להבטיח שהוא עומד בתקנים.
3. חניה פרטית בתוך הדירה/שטח פרטי:
אם החניה נמצאת בשטח פרטי לחלוטין שאינו חלק מהרכוש המשותף (למשל, חניה מקורה הצמודה לדירה בטאבו), ייתכן שלא תידרש הסכמת הדיירים. עם זאת, גם במקרה זה, אם יש צורך בשינויים חיצוניים (כגון שער או גישה מהרחוב), ייתכן שיהיה צורך באישור העירייה.

אפשר לסמן חניית נכים בשטח משותף בבניין מגורים, אך זה כרוך בתהליך מסוים ודורש את הסכמתם של חלק מבעלי הדירות.
סעיף 59ג לחוק המקרקעין קובע את התנאים לביצוע התאמות נגישות בשטח משותף של בית משותף, כולל סימון חניית נכים.כדי לסמן חניית נכים בשטח משותף, נדרשת הסכמה של לפחות 60% מבעלי הדירות בבניין.
בעל דירה או דייר הזקוק לחניית נכים יגיש בקשה מפורטת לוועד הבית בצירוף מסמכים רפואיים המעידים על הצורך.
ועד הבית יקיים דיון בבקשה ויביא אותה להצבעה בפני כלל בעלי הדירות. אם יתקבל רוב של 60% ומעלה, ניתן יהיה לבצע את הסימון.
הוצאות: על פי החוק, בעל הדירה או הדייר הזקוק לחניה הוא זה שיישא בכל ההוצאות הכרוכות בהכשרת מקום החניה וסימונו כחניית נכים. עם זאת, קיימת אפשרות לקבל סיוע במימון ממשרד הבינוי והשיכון.
תיאום עם הרשות המקומית: למרות שמדובר בשטח פרטי משותף, מומלץ מאוד ואף עשוי להיות נדרש לתאם את הסימון עם העירייה. העירייה אחראית על הסדרת החניה ויכולה להיות לה הנחיות ספציפיות לגבי מיקום וסימון חניות נכים, גם בשטחים פרטיים. תיאום מראש יכול למנוע בעיות ואי התאמות בעתיד.

הצבת הסדר תנועה זמני באתרי בנייה היא קריטית וחיונית ממגוון סיבות, שמטרתן העיקרית היא הבטחת בטיחות כל המעורבים ושמירה על סדר ורציפות התנועה בסביבת האתר.
הגנה על עובדי הבנייה: אתרי בנייה הם סביבות עבודה דינמיות ועתירות תנועה של כלי רכב כבדים, משאיות, ציוד וחומרי בנייה. הסדר תנועה זמני מתוכנן היטב מפריד בין אזורי העבודה המסוכנים לנתיבי התנועה, ובכך מצמצם משמעותית את הסיכון לפגיעה בעובדים.
הגנה על הציבור: אתרי בנייה רבים ממוקמים בסמוך לכבישים, מדרכות ואזורים מאוכלסים. הסדר תנועה זמני מבטיח שהציבור הרחב, כולל הולכי רגל, נהגים ורוכבי אופניים, יהיה מודע לשינויים בתנועה, לסכנות האפשריות ולנתיבים בטוחים לעבור בסמוך לאתר.
מניעת תאונות דרכים: שינויים פתאומיים בתנאי הדרך, כגון סגירת נתיבים, שינויי כיוון תנועה, יציאת כלי רכב מאתר הבנייה ותנועת הולכי רגל לא מוסדרת, עלולים לגרום לתאונות דרכים. הסדר תנועה זמני ברור ומסומן היטב מפחית את הסיכוי לתאונות.
הכוונת התנועה בצורה יעילה: אתרי בנייה עלולים לשבש את זרימת התנועה הרגילה. הסדר תנועה זמני מתוכנן היטב מסייע בהכוונת התנועה באופן יעיל, תוך מזעור פקקים ועיכובים מיותרים. זה כולל סימון ברור של נתיבים חלופיים, מעברים בטוחים והנחיות ברורות לנהגים.
עמידה בדרישות החוק והתקנות: קיימות תקנות וחוקים רבים המחייבים הצבת הסדרי תנועה זמניים באתרי בנייה כדי להבטיח בטיחות וסדר. אי עמידה בדרישות אלו עלולה לגרור קנסות ואף עצירת העבודות.
יצירת סביבת עבודה בטוחה ומאורגנת: הסדר תנועה ברור תורם ליצירת סביבת עבודה בטוחה ומאורגנת יותר בתוך האתר ומחוצה לו. עובדים יודעים היכן מותר להם לנוע, היכן כלי הרכב צפויים לנוע וכיצד להימנע מסכנות.
שיפור תדמית האתר והחברה המבצעת: אתר בנייה שמנהל את התנועה בצורה מסודרת ובטוחה משדר מקצועיות ואחריות כלפי הציבור. זה יכול לשפר את תדמית החברה המבצעת ואת היחסים עם הקהילה הסובבת.

הצבת הסדר תנועה לא מקצועי באתרי בנייה ובכלל עלולה להיות מסוכנת ביותר ולגרור שורה של השלכות חמורות.
הנה כמה מהסכנות העיקריות:
סיכון מוגבר לתאונות דרכים: הסדר תנועה לא מקצועי עלול להיות לא ברור, מבלבל או לא תואם את תנאי השטח והתנועה. זה יכול לגרום לנהגים לא להבין את ההנחיות, לבצע פניות או עצירות פתאומיות, להתנגש זה בזה או עם מכשולים, ולסכן הולכי רגל ורוכבי אופניים.
פגיעה בהולכי רגל ורוכבי אופניים: סימון לא נכון של מעברי חציה, חוסר בשילוט מתאים או חסימה לא מתוכננת של מדרכות ושבילים עלולים להכניס הולכי רגל ורוכבי אופניים למצבים מסוכנים, לחייב אותם לסטות מנתיבם או לחצות כבישים במקומות לא בטוחים.
פגיעה בעובדי הבנייה: הסדר תנועה לא מקצועי בתוך אתר הבנייה עלול שלא להפריד בצורה בטוחה בין אזורי עבודה לכלי רכב, להוביל להתנגשויות בין כלי רכב לעובדים או לפגיעה בעובדים כתוצאה מתנועה לא צפויה של כלי רכב.
יצירת פקקי תנועה ועומסים: הסדר תנועה לא יעיל או לא מותאם עלול לשבש את זרימת התנועה, ליצור פקקים ארוכים, לעכב כלי רכב ולהגביר את זיהום האוויר.
בלבול וחוסר ודאות בקרב הנהגים: שילוט לא ברור, סותר או לא מספיק עלול לגרום לנהגים לנסוע לאט מדי, לעצור במקומות לא מותרים, לבצע פניות שגויות ולהגביר את הסיכון לתאונות.
חוסר עמידה בתקנים ובחוק: הסדר תנועה לא מקצועי עלול שלא לעמוד בתקנים ובחוקים הרלוונטיים. זה יכול להוביל לקנסות, עיכובים בפרויקט ואף אחריות משפטית במקרה של תאונה.

אמצעי כיבוי אש: מטף כיבוי אש: לפחות מטף אחד המתאים לסוגי השריפות האפשריים (לרוב מטף אבקה ABC). יש לוודא שהוא תקין, מלא ובמיקום נגיש וברור. מומלץ לבדוק את תוקף המטף באופן קבוע.
שילוט הכוונה למטף: סימון ברור של מיקום המטף באמצעות שילוט בולט.
2. תאורה: תאורת חירום: במקרה של הפסקת חשמל, תאורת חירום תאפשר ניווט בטוח בחניון. יש לוודא שהיא מתוחזקת ועובדת כראוי.
תאורה מספקת: תאורה טובה בכל רחבי החניון מפחיתה את הסיכון למעידות, נפילות והתנגשויות, וגם משפרת את תחושת הביטחון.
3. סימון והכוונה: סימון מקומות חניה: קווים ברורים המגדירים את גבולות מקומות החניה.
סימון נתיבי תנועה: חיצים וקווים המכווינים את התנועה בתוך החניון.
שילוט מהירות מותרת: הצבת תמרור המציין את המהירות המותרת בנסיעה בחניון.
שילוט "עצור" או "תן זכות קדימה" (במידת הצורך): בצמתים או מפגשי דרכים בתוך החניון.
שילוט יציאה וכניסה: סימון ברור של דרכי הכניסה והיציאה מהחניון.
מחזירי אור (חתוליים): במקומות חשוכים או לאורך קירות ועמודים כדי לשפר את הנראות.
4. אמצעי בטיחות פיזיים: מגני פינות ועמודים: ריפוד פינות חדות ועמודים בולטים כדי למנוע נזק לרכבים ולפציעות.
מעקות בטיחות (במידת הצורך): במקומות עם הפרשי גובה משמעותיים או בסמוך למדרגות ופתחים.
משטחים מונעי החלקה: שימוש בחומרים מונעי החלקה ברצפת החניון, במיוחד באזורים רטובים או בכניסות.

כן, בישראל חובה לשים שלט ליד חניית נכים, בנוסף לסימון על הכביש.

על פי התקנות והחוקים הרלוונטיים, ובמיוחד חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 ותקנות התכנון והבנייה, חניית נכים חייבת להיות מסומנת באופן ברור וחד משמעי, וזה כולל גם הצבת תמרור (בדרך כלל תמרור ג-43) המציין כי מדובר בחניית נכים.

הסימון הכפול (גם על הכביש/מדרכה וגם באמצעות שלט/תמרור) חשוב ביותר כדי להבטיח שנהגים יבחינו בקלות ובבהירות שמדובר בחנייה המיועדת לנכים בלבד, וכדי למנוע חניה לא מורשית במקומות אלו, אשר עלולה לגרור קנסות גבוהים ואף גרירת הרכב.

החשיבות של סימון ברור וחד משמעי נובעת מהצורך לאפשר נגישות לאנשים עם מוגבלויות ולהקל עליהם את ההתניידות.

הסמכות לסימון חניית נכים בבניין מגורים פרטי (או בבניין משותף) היא מורכבת ומתחלקת בין מספר גורמים, בעיקר:

הרשות המקומית (העירייה/המועצה):
הסמכות העליונה: הרשות המקומית היא הגוף המוסמך לאשר ולהקצות חניות נכים בסמוך למגורים (גם אם הן נמצאות בשטח פרטי של הבניין אך משמשות את הציבור או נגישות מהרחוב).
הצבת תמרור (שלט): רק הרשות המקומית מוסמכת להציב תמרור רשמי (תמרור ג-43) המציין חניית נכים. תמרור זה מקנה לחנייה תוקף חוקי לאכיפה.
ביצוע הסימון (צביעה): במקרים רבים, לאחר אישור הרשות, היא זו שתבצע את סימון החנייה על הכביש/משטח (צבע כחול-לבן, סמל נגישות, סימון "X" או פסים).

ועד הבית / בעלי הדירות (במקרה של חניון פרטי בבניין משותף):

הסכמה: אם מדובר על חנייה הממוקמת בתוך שטח החניון הפרטי של הבניין (שאינו נגיש לציבור הרחב), נדרשת הסכמה של 60% מבעלי הדירות (על פי סעיף 59ג לחוק המקרקעין) כדי להקצות ולהכשיר חניית נכים לדייר הזכאי.
ביצוע הסימון: לאחר קבלת האישורים הנדרשים (מהרשות המקומית ו/או הסכמת ועד הבית), את עבודת הצביעה עצמה (סימון על הריצוף/כביש) יכול לבצע:
קבלן סימון כבישים מורשה: זהו הגורם המקצועי המוסמך לצביעת כבישים וסימונים שונים. עליו להשתמש בחומרים תקניים ובשיטות עבודה מקובלות.
חברת אחזקה: אם לבניין יש חברת אחזקה, ייתכן שהיא תספק שירות זה באמצעות כוח אדם מתאים או תזמין קבלן משנה.

באופן עקרוני, אסור לצבוע את סמל הנכה באופן עצמאי ללא אישור והקצאה מהרשות המקומית.

הסיבות לכך הן:

תוקף חוקי: חניית נכים היא מקום חניה ייעודי ומוגן בחוק. כדי שלחנייה כזו יהיה תוקף חוקי המאפשר אכיפה (כמו קנסות וגרירה לרכבים שחונה בהם ללא אישור), היא חייבת להיות מסומנת על ידי הרשות המקומית ועם תמרור רשמי (ג-43) שהוצב על ידה. צביעה עצמאית, גם אם היא נראית מקצועית ותקנית, אינה הופכת את המקום לחניית נכים חוקית.
סמכות: הצבת תמרורים וסימונים על כבישים ומדרכות (גם בשטח פרטי הנגיש לציבור) היא בסמכות בלעדית של רשויות התמרור המקומיות. כל סימון שנעשה באופן עצמאי עלול להיחשב כהפרעה לתנועה, פגיעה ברכוש ציבורי (אם זה מחוץ לשטח פרטי סגור), או סתם סימון לא חוקי שאין לו משמעות.
תקנים ואיכות: סימון חניית נכים חייב להתבצע על פי תקנים מחמירים (כמו תקן ישראלי 1918) מבחינת גודל הסמל, צבעים, חומרים עמידים בפני שחיקה ותנאי מזג אוויר. גורמים מקצועיים מוסמכים (קבלני סימון כבישים) יודעים לבצע זאת בצורה נכונה ואיכותית. צביעה עצמאית עלולה להיות דהויה, לא תקנית, או לא עמידה, ובכך להכשיל את מטרת הסימון.
מניעת אי-הבנות ואכיפה: חנייה שסומנה באופן עצמאי עלולה לבלבל נהגים אחרים, שכן אין לה תוקף חוקי ולכן לא ניתן יהיה לאכוף חנייה בלתי חוקית בה. הדבר עלול לפגוע בזכותו של הנכה לחנות במקום המיועד לו.